ד"ר שגיא מעין הוא מרצה וחבר סגל במחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר וכן מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא בעל תואר שני בתכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית.
עבודת הדוקטור שלו "מפגש בין זהויות: ייצוגים של חילון ודתיות בספרות עברית עכשווית" בהנחיית פרופ' כריסטוף שמידט ופרופ' נורית גרץ, עסקה בשאלת מקומה של הזהות היהודית והדתית בתרבות החילונית בישראל, באמצעות ניתוח ייצוגים ספרותיים ברומנים סמי-אוטוביוגרפיים שנכתבו על ידי בוגרי ישיבות אורתודוכסיות לשעבר, שעזבו את העולם הדתי ואימצו אורח חיים אחר, לא דווקא חילוני או אתיאיסטי. המחקר משלב דיון במעמדה של הדת והזהות הדתית עם מעמדה של סוגיית החירות האישית, באמצעות כלים של תיאוריה ביקורתית. העבודה התמקדה בניתוח מרחבים לשוניים, גיאוגרפיים ותיאולוגיים המקבלים ביטוי ביצירתם, המשקפת עמדות ביקורתיות כלפי העולם האורתודוכסי מחד גיסא וכלפי התרבות החילונית מאידך גיסא.
שתי מסקנות עיקריות עולות מן הדיון בממצאים אלה. האחת היא כי החילון הוא מהלך כפול, או דו-כיווני, הפועל בשתי חזיתות: כנגד הממסד האורתודוכסי וכנגד החילוניות עצמה. השנייה היא כי תהליך זה הוא תנועה דינאמית של "לימינאליות מתמשכת", היוצרת מרחב חדש ומתרחב בעקביות של זהות סובייקטיבית: מאמינה אך מודרנית, זקוקה לאל אך דורשת בה בעת חירות ומימוש של העצמי. במובן זה ניתן לדבר על ההתחלנות כתהליך שאינו רואה באתאיזם את יעדו הסופי, ואף מכיר בחשיבותה של המורשת המסורתית והקהילתית לעיצוב זהותו של היחיד.
בהקשר היהודי והישראלי, מסקנות המחקר מבקשות להתיר את המתח בין המסורת היהודית לתביעותיה של המודרניות ושל הציונות כמייצגת ההיסטורית שלה; אם בעבר ייצגו הממסד האורתודוקסי והאמונה באל מכשולים בדרך אל מימוש החזון הלאומי ואל ההגשמה העצמית של היהודי החדש, הרי שבשיח הזהויות העכשווי, היהודי מבקש להתחדש שוב; הדרישה המודרנית להשתחרר מאחיזתו של הממסד הדתי מומרת בדרישה לשחרר את האל לחופשי. עזיבת אורח החיים הדתי היא לפיכך פיתול הכרחי לא רק בדרך אל המימוש הלאומי, אלא בעיקר בדרך אל האמונה; ומי שנאנק בעולמה של האמונה, עוזב אותו כדי להיעשות למאמין.