ד"ר נאוה ט' ברזני הינה אמנית פלסטית, מרצה, אוצרת ומנהלת הגלריה לאמנות, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. נאוה למדה בתכנית תואר שני ובפברואר 2020 היא סיימה את הדוקטורט שלה בהנחיית פרופ' עמוס גולדברג. מחקרה מתמקד בתמונת זיכרון הילדות של קהילת יהודי לוב במלחמה ובשואה, 1938-1945, כפי שהיא מצטיירת מהווה נתון המושפע מהיבטים תרבותיים, פוליטיים, קולקטיביים ואישיים. כיום נאוה ממשיכה לחקור, לכתוב ולהרצות על אמנות, תרבות וחברה.

"אבקש לחזור לרגע אל ההתחלה, אל הפסיעה הראשונית אל התכנית. הייתי חסרת מנוחה באותו יום שהחלטתי לכתוב מייל למזכירה בתכנית ללימודי תרבות ולקבוע פגישה. כשאני עצובה, חסרת שקט או מרוגזת אני מוכרחה להירשם לאיזה תואר. לפגישה עם ראשת התכנית, ד"ר ניקול הוכנר, לבשתי שמלה אדומה עם נקודות לבנות, אבל חששתי שלא יקבלו אותי עם בגדים שמחים כל כך והחלפתי לבגדים חיוורים. כשנכנסתי ישבה לפניי אישה עם שמלה אדומה ונקודות לבנות. ניסיתי להרשים אותה עם הבגדים החיוורים שלי ולספר לה עד כמה אני מוצלחת כדי שהתרשמותה תועבר גם לוועדה. התקבלתי. מאז יש לי בקמפוס בית צבעוני שאני כל כך אוהבת ומוקירה.

בראשית הדרך, כשניקול ציינה שעלי להירשם לקורס המבוא של התכנית, התאכזבתי. בדיוק סיימתי את התואר השני במדרשה לאמנות ולהרגשתי דאז צלחתי מספיק מבואות. אך טעיתי - מעולם ובשום מסגרת אקדמית, לא חוויתי הווייה לימודית שכזו. היה שם ידע תיאורטי מרתק שפוענח בהנחייתו ובשפתו הווירטואוזית של ד"ר עודד וולקשטיין, שידע להניע את דברנו ואף להתפעל מהם. צחקנו המון, לוולקשטיין יש הומור משובח, התחבטנו במשמעויות והרגשנו את המילים. הידע מאותם מפגשים, הן האקדמי והן הבינאישי, חלחל בי ואליי כדרך חיים והשפיע על האופן שבו אני מלמדת ופוגשת סטודנטים כיום. כמו כן, מאז אותו "מבוא" אני שבה ומצטלבת עם וולקשטיין בדרכי החיים. בשנת 2018 נפגשנו באחרית דבר, שהוא כתב לספרי "כאן יא מכאן", שמתבסס על החומרים מהתואר השני ומהשלבים המוקדמים שבכתיבת עבודת הדוקטור.

בשנות לימודיי זכיתי במגוון רב של מענקים ושל מלגות. אחד מהם ניתן לי בעקבות תמיכתה ועידודה הנדיבים של ד"ר קרולה היילפריך. מענק זה אפשר לי לנסוע לרומא ולראיין אנשים מהקהילה החיים בעיר ולכלול במחקר ממד השוואתי, שלפיו בחנתי את סיפורי הזיכרון בהקשרים של מקום ושל תרבות."

צלמת: בשמת איבי