אודות

התכנית ללימודי תרבות הינה תכנית אינטרדיסציפלינרית המשותפת לפקולטות למדעי הרוח ולפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית. מאז הקמתה בשנת 2000 התכנית ללימודי תרבות התבססה כתכנית הצטיינות אישית ללימודים מתקדמים (תואר שני ושלישי) המפגישה עולמות ידע שונים. התכנית מקדמת מגוון סוגי חקירה שונים, חקריה תיאורטית יחד עם מחקרים אמפיריים ומעשיים של התרבות. התכנית מובילה את תחום ביקורת התרבות ומאפשרת זירה אקדמית ואינטלקטואלית תוססת לחשיבה על המורכבות התרבותית של זמננו ועל הרלוונטיות של חקר התרבות ככלי להבנת התרבות הישראלית והעולמית.

התכנית מעמידה במרכז השיח שאלות על מרחב, הגירה, רגשות, יחסי כוח ושינוי תרבותי, כמו כן היא עוסקת בתחום התרבות החזותית והדיגיטלית, תרבות הצריכה ותרבות פופולארית ועוד. כל שנה התכנית מציעה קורסי ליבה חדשים בתחומי ידע פורצי דרך. 

הסטודנטיות והסטודנטים של התכנית באים מקשת רחבה של תחומים במדעי הרוח והחברה, מהאקדמיות לאמנויות, מתחומי מקצוע ופעילות חברתית מגוונים כמו חינוך או אדריכלות. הסטודנטיות והסטודנטים בתכנית זוכים להזדמנויות מיוחדות לחוות, לעסוק, ולהתמקצע בחקר התרבות, תוך העמקת הידע וההשקפה הביקורתית סביב תחומי עניין ובפרויקטים אינטלקטואלים אישיים.

התכנית יצרה בשנים האחרונות מסגרות לימודיות ומחקריות ייחודיות שמקדמות ריבוי פורמטים של חקירה רב-תחומית מתקדמת – חברותא בלימודי תרבות לחקירה עצמאית-משותפת, פרקטיקום בלימודי תרבות לחקירה מקצועית במוסדות תרבות מובילים בארץ, והשתלבות במחקרים הבין-לאומיים של סגל התכנית, ומעבדת תרבות המייצרת פלטפורמה לידע אקטיבי ושיתופי הפותחת אפשרויות למחקר טרנספורמטיבי ויזמות אקדמית תרבותית.

התכנית מצטיינת בקידום בוגריה ללימודי המשך או למשרות במוסדות אקדמיים ותרבותיים מובילים בארץ ובעולם. למפגש נוסף עם התכנית ותכניה ניתן לבקר בדף הפייסבוק.

 

דבר הסטודנטים/ות בטקס קבלת תארי מוסמך 2016

זהר אלמקייס, בוגרת התוכנית בדבר הסטודנטים בטקס מסיימי.ות מוסמך תשע"ה.

על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על מדעי החברה, אם לא על היכולת לעסוק בעיניים מחקריות דווקא
ביצור האנושי, שהוא אולי הסבוך מאלו המוכרים לנו, ובוודאי הקרוב ביותר ללב.


ובתוך המסגרת הזו, לימודי המוסמך תובעים מאתנו עמדה ביקורתית שונה לחלוטין מזו אותה אנו לרוב נוקטות
במהלך התואר הראשון. מעבר לסקרנות רחבת האופקים, אנו מתבקשות לסגל לעצמנו את היכולת לבחור
התמחות והתמקדות, להכיר לעומק שדה אחד או קהילה אחת. אנו מתבקשות ומבקשות להצליח להכירם באופן
שיאפשר לנו, לצד האהבה הגדולה והעניין כלפי מושאי המחקר שלנו, גם להתבונן בהם בעין ביקורתית ומשוכללת
ולייצר אמירה מקורית אודותיהם.


לצד החופש שלימודים אלו מאפשרים בבחירת השדה ומושאי המחקר, ישנה מחויבות גדולה המוטלת עלינו:
המחויבות למחקר רציני, חדשני, אמיץ. כזה המשלב תשוקה אישית וסקרנות אינטלקטואלית, חריפות מחשבה
ורגישות הלב. כזה המשקף את העולם המרובד והמורכב מאין כמוהו אותו אנחנו חוקרות.


ונדמה שהעיסוק בחברה ובתרבות בישראל באופן ספציפי כמו תובע דבר נוסף: מודעות פוליטית יתרה. המחקרים
שלנו הם, כמונו, בני הזמן הזה. הם חושלו ועוצבו בזמן הזה, הם מגיבים לזמן הזה ולמאפייניו, ליחסי הכוח
המתקיימים במרחב בו אנו מתקיימים, ולהשפעות של יחסי הכוח הללו על התרבות, החברה, הכלכלה והפוליטיקה
שלנו. מחובתנו כבני אדם וכאקדמאיות להעניק בעבודתנו מרחב לטרנספורמציות המתרחשות סביבנו, ולאופן בו
הן משנות גם אותנו. גם בין חומות האוניברסיטה העברית, חובה עלינו לזכור את מה שמעבר לה.


כשכתבתי את עבודת התזה שלי במסגרת התכנית ללימודי תרבות חשבתי שאני כותבת על תחנת רכבת ביפו.
בסופו של דבר גיליתי שכשאני מדברת על מרחב אני מדברת גם על היסטוריה, על שכתוב של נראטיבים, על
מחיקה תרבותית, על מדיניות ממסדית ועל האופן בו אנו כחברה וכתרבות מספרים את הזהות שלנו, מעגנים
אותה בלבנים ובבטון, מותירים את חותמה בלבבותיהם של בני אדם.


מסע מחקרי כזה יכול להתאפשר רק במסגרת מדעי החברה. לימודים כאלו הופכים את תחושת המחויבות אותה
הזכרתי קודם למטען חיובי אותו אנו נושאות עמנו. לחובות ולמשאות הללו נוספת תחושת שליחות המניעה אותנו
קדימה. אותה התחושה ממש מזכירה לנו להיוותר תמיד, בתוך התהליך המחקרי, אנשים.